הקיץ בעיצומו, השמש קופחת ואנחנו כמהים לקצת חופש. מחפשים לאן לברוח? תנו לנפש שתבער! חפשו מענה לשאלת הקיום הטבעית שבתוככם, ואתם בנתיב הבטוח המוביל אל החופש
"יוצאים לחופש!" הכריזה עדי הקטנה וחיוך שובב נמתח על פניה המנומשות.
"יוצאים לחופש!" שאג תומר אחיה בן העשר, את קריאת הקרב המסורתית שמאחדת מיליוני ילדים עם תום שנת הלימודים, ומתח בהתרגשות את חזהו הקטן.
"יוצאים לחופש", הפטיר באדישות, אסף, הבכור, מעל מסך המחשב. כמו רוצה להגיד: "בגיל ארבע עשרה המופלג, אני כבר לא מתרגש מכלום, ובטח לא מהחופש הגדול".
"כן, יוצאים לחופש", נאנחה האם, ומול עיניה חלף לו התסריט שצפוי לה בחודשיים הבאים. "בנוסף לתיזוזים היומיים והמתישים של עבודה-הסעות-בית-משפחה, אני אמורה להסתדר עם שלושה ילדים נטולי בית ספר ושיעורי בית, שכל מעייניהם נתונים לאיך להעביר את החופש מבלי להשתעמם", היא חשבה לעצמה, "ואם זה לא מספיק, אז כל החגיגה הזאת מתנהלת בטמפרטורה אופטימאלית של ארבעים מעלות בצל".
חופש על הפרק
וכך, שבועיים מאוחר יותר, מצאנו את עצמנו ארוזים לשבוע. שלוש מזוודות עם בגדים, סנדלים, כפכפים למקלחת, שלושה ילדים צוהלים ושני הורים מודאגים.
"יוצאים לחופש" – הטקס המסורתי שמלווה אותנו מדי שנה, עומד להתחיל. "איך את קוראת לזה? חופש?" שאלתי אותה שטוף זיעה כשסיימתי להעמיס את הרכב, "חופש ממה בדיוק?".
"בשבילי, גם שבוע בלי לרחוץ כלים ולעשות כביסה, הוא חופש", לא איחרה התשובה להגיע. "סוף סוף יהיה לך? קצת זמן להיות עם הילדים, לפני שהם מתחתנים ..." היא לכסנה אליי מבט.
אז, לכבוד הקיץ שהגיע והביא איתו בעסקת חבילה את החופש הגדול, ולרגל עונת החופשות שפוקדת את מחוזותינו בחודשים אלה ממש, בחרנו לבחון כמה שאלות מהותיות בעניין החופש מנקודת מבט קבלית: ממה בדיוק אנחנו לוקחים חופש? האם אנו באמת חופשיים? ומהי הדרך המובילה אל החופש?
רכבת אל החופש
חופש הביטוי, חופש הדת, חופש המידע, חופש הדיבור, חופש היצירה, חופש אקדמי, חופש העיתונות, יום חופש, לוחמי חופש, אפילו בהמנון הלאומי אנו שרים "להיות עם חופשי בארצנו". סוגים רבים של חופש קיימים לכאורה בעולמנו, ובכל זאת, כל אחד מהם הוא חלקי, רחוק מאוד מהמושג השלם של החופש, זה שאליו כולנו נכספים. חופש שלם? אמיתי? האם הוא בכלל קיים?
הקבלה מסבירה שכן, רק שהוא שונה מאוד מזה שאנו רגילים לחשוב עליו.
במקרים רבים השאיפה שלנו לחופש מתבטאת בחיפוש מפלט מהשגרה ומטרדות היומיום. אנו רוצים להשתחרר מהמועקה, מהלחצים, מהבוס בעבודה, מהחובות בבנק, לברוח מהמצב המדיני, הביטחוני, הכלכלי בקיצור, להתנתק קצת מהחיים, להתאוורר. אבל אם נעצור לרגע ונהרהר בדבר, עולה השאלה: ממה אנו מתאמצים כל כך להתנתק? האם לא ניתן לבנות את חיינו אחרת, כך שלא נצטרך לברוח מהם אל החופש?
מי קבע שאנו צריכים לעבוד קשה כל השנה, לחסוך כסף, ולקנות איזה דיל לחופשה בטורקיה, רק כדי לזכות בחופש מדומה ובכמה רגעים קטנים של חסד?
ובינינו, הרי תמיד משהו לא מסתדר כמו שרצינו. פעם זה בית המלון שמתפקשש, בפעם אחרת החברים שמאכזבים, או הילדים שבדיוק החליטו להיות חולים...
וכל זה עוד לפני שהזכרנו, שבמהלך תקופת החופשה הקצרה, אנו נמצאים בחרדה על כך, שהנה, עוד רגע היא תסתיים ונצטרך לחזור לחיים האמיתיים.
חופשי זה לגמרי לבד
חכמת הקבלה קובעת שהאדם בעולמנו אינו חופשי כלל. הוא לא בחר לאיזו משפחה להיוולד, וגם לא השפיע על מגוון התכונות והכישורים שקיבל עם לידתו.
כשהוא גד?ל, הוא מושפע באופן מוחלט מהוריו, ממוריו ומהמחנכים השונים בחייו. בשנות בגרותו, מכתיבים לו כלי התקשורת והחברה שסובבת אותו את הכול: מה ללבוש, מי להיות, למה לשאוף, איך לחשוב, מה לאכול, את מי לאהוב, מה נכון ומה לא. אפילו אידיאלים של יופי או כיעור, קודים של התנהגות ודיבור, כולם נקבעים עבורו על ידי החברה.
למעשה, האדם אינו בוחר כיצד לחיות את חייו, אלא פשוט חי אותם. מנווט אותם על פי מערכת חוקים שנקבעה על ידי אחרים, ומשתדל ללא הפסקה לר?צות את החברה שסביבו.
על פי הקבלה, האדם הוא מעין תוצר המורכב משילוב של תכונות וכישורים טבעיים שקיבל בעת לידתו (הג?נים שלו), ומהשפעת הסביבה שבה הוא חי. כל אלה מכתיבים את ההתנהלות של חייו, כובלים אותו ולא מאפשרים לו להיות חופשי באמת.
מפסיקים לברוח
הקבלה מסבירה שגם "תרבות הפנאי" המפוארת שפיתחנו, מקורה בבריחה מהתמודדות עם שאלה קיומית המפעמת עמוק בתוכנו – השאלה "לשם מה אני חי?"
אנחנו מעמיסים על עצמנו אינספור פעילויות, בולעים בשקיקה טונות של אינפורמציה שלא נחוצה לנו, בוהים שעות ארוכות במסך הטלוויזיה, גולשים באינטרנט, צופים בסרטים, מבקרים בהצגות, ומה לא?! והכול, כדי להסיח את דעתנו, ולהימנע מהתמודדות עם השאלה אודות מהות החיים.
זוהי גם הסיבה שאנשים רבים חוששים "להישאר לבד עם עצמם", ללא טלוויזיה, רדיו, עיתון, או משהו אחר שיעסיק את מוחם וליבם, שמא ייאלצו להתמודד פתאום עם אותה שאלה קיומית.
אבל הקבלה מסבירה שזה לא חייב להיות כך. שינוי קטן יכול לגרום לחיים שלנו להיראות לגמרי אחרת – כמו חופשה מתמשכת וחסרת גבולות, שההנאה ממנה גוברת מרגע לרגע.
איך עושים את זה?
מתחילים בהחלטה אחת קטנה – להפסיק לברוח.
לאחר מכן, פותחים את הלב ומאפשרים לשאלת הקיום הטבעית שחבויה בנו, לפרוץ לחופשי. דווקא המענה לשאלה זו טומן בחובו את המפתח לעלייה על הנתיב שמוביל אל החופש השלם, הנצחי.
נשמת אדם תלמדנו
רק כאשר האדם יוצא לאוויר העולם הרוחני, הוא מגלה את החופש האמיתי. שם הוא יכול לבנות לעצמו מקום חדש, ללא לחצים או ערכים שמוכתבים על ידי החברה או מערכות תקשורת ופרסום מתוחכמות שמפעילות עליו מניפולציות. שם, לראשונה הוא יכול להיות אדם באמת. האדם שגילה את העולם הרוחני נעשה חופשי, מפני שהוא יוצא לממד הנמצא מעבר לזמן, למקום ולתנועה. הוא מגלה את מערכת החוקים העליונה שמפעילה את המציאות ויכול לשנות את גורלו לטובה.
כדי להגיע אל החופש איננו צריכים לטפס על איזה הר, להרחיק עד קצה העולם ואפילו לא לברוח מהעולם הזה. כל שעלינו לעשות הוא לאפשר לשאלה הפנימית שבנו להתעורר ולהוביל אותנו לחיפוש אמיתי. אז תתגלה בפנינו הדרך, ייפתחו הספרים הנכונים ויהיה לצדנו גם המורה שידריך אותנו בדרכנו אל החופש.
"קבלה לעם" מטעם קבוצת המקובלים "בני ברוך" הוא עיתון הכתוב "בגובה העיניים" ושואף להעביר את חכמת הקבלה האותנטית בשפה פשוטה, קלה ומדעית. "קבלה לעם" הוא עיתון א-פוליטי, לא מסחרי ומטרתו היא להפיץ בצורה חופשית וללא תשלום את הידע העצום הטמון בחכמת הקבלה. אנו, בני ברוך, מקווים שעיתון "קבלה לעם", יוסיף לכולנו מימד נוסף ויתרום לאחדות ואהבה בקרב עמנו.
